נוכח התגברות ההפרטה בישראל, ברצוני להתמקד בעדכון זה בכמה התפתחויות חדשות שקרו בשוק ההפרטות בתקופה האחרונה.

הפרטת השירותים בתחום אספקת המים בישראל, שהחלה בשנתיים-שלוש האחרונות מבאר-שבע, ממשיכה לצבור תאוצה, בפוקדה עוד ועוד יישובים חדשים בארץ. מי שמשלם את עיקר המחיר על הצעדים האלה זה האזרח הפשוט, שמגלה פתאום שההפרטה לא רק שלא שיפרה את רמת-השירותים, אלא נהפוך-הוא: המחירים עלו, והשירות לא נהיה יעיל או אדיב יותר. הנה דוגמתה של חברת מי-שבע, שבשנים האחרונות מנהלת את ענייני המים של באר שבע - זאת הוכחה שאין כמותה לכך, שהפרטה אינה פיתרון לרמה ירודה של השירותים בתחום כלשהו הניתנים לציבור הרחב.

אמנם, במקרה של באר שבע העלאות המחירים עדיין לא הגיעו ממש לשיאים. אולם, בהתחלה, עם כניסתה לשוק המים של באר-שבע, מי-שבע התחילה לגבות מהתושבים תשלומים על המים ללא התחשבות במספר הנפשות בכל בית. רק אחרי שהיו מחאות של תושבים, התקבלה החלטה לחשב את תשלומי המים החודשיים על-פי מספר הנפשות בבית (לפי חישוב של 20 קוב לכל נפש). דבר נוסף, זה שלמרות שמי-שבע בנתה לעצמה בניין מפואר וגדול בן 3 קומות, עם עשרות פקידי קבלת קהל - התורים במשרדי החברה אינם פוסקים אפילו לדקה. לפעמים, צריך לחכות בתור שעה וחצי-שעתיים, עד שאחת הפקידות מקבלת את פניך.

ולאחרונה, הפרטת המים למעשה הגיעה גם לעיר הגדולה בישראל - תל-אביב. התוצאה המיידית והבלתי-מובנת לרוב התושבים של הפרטת שירותי המים בתל-אביב (למה שמוגדר "תאגיד" בשם "מי אביבים") הייתה: עליה דרסטית בסכומי חשבונות המים החודשיים. היו אנשים, שפתאום קיבלו חשבונות של  1500-1600 ש"ח. מקרה זה ורבים אחרים מלמדים אותנו, כי הטענות על-כך שהפרטת שירותי מים ושירותים נוספים הנה פתרון לתפקוד לקוי של המערכת ולרמה נמוכה של שירותים - הנה טענה שקרית, שנועדה להטעות את הציבור ולגרום לו לתמוך בהפרטות.

ולא רק ההפרטות בענף המים מלמדות,  כי הפרטה אינה מהווה  מרפא לשירות גרוע. ההפרטות הנרחבות בתחום התחבורה הציבורית שנעשו וממשיכות להיעשות בארץ מאז 2004 - הן הוכחה הכי טובה לכך. אף אחת מהחברות הפרטיות שבמהלך השנים האלה נכנסו לשוק התעבורה הציבורית לא קיימה אפילו מחצית מהבטחותיה. אומנם בחלק מהמקומות נוספו קווי אוטובוס חדשים שלא היו קודם. עם זאת בוטלו חלק מהקווים שהופעלו לפני ההפרטה. מחירי הנסיעה ממשיכים לעלות (בדיוק כמו בעידן אגד ודן); כמו-כן, לא רואים שום שיפור משמעותי בתדירות הנסיעות ברוב הקווים. הרי לדרדק ברור, כי אם מישהו באמת וברצינות מתכוון לשפר את רמת תפקודה של התחבורה הציבורית, צריך לכל הפחות להכפיל את כמות הנסיעות בכל קו וקו (ובחלק מהמקרים אפילו לשלש ולרבע את התדירות).

אך למרות שבגדול תוכנית ההפרטה - גם של משק המים וגם של קווי תחבורה ציבוריים – נכשלה, ההפרטות נמשכות במלא התנופה, כאשר יום אחר יום מופרט משהו חדש. רק לפני מספר חודשים נעשתה הפרטה של קווי אוטובוס נוספים בתל-אביב וגוש-דן. הפעם, מדובר בקווי אוטובוס של דן שמחברים בין תל-אביב לכפר-סבא, רעננה, רמת-השרון ומקומות אחרים מסביב לתל-אביב - שהופרטו לחברת מטרופולין, שכבר שש וחצי שנים מפעילה קוים בין באר-שבע לתל-אביב ואשדוד ומקומות נוספים (בעיקר בדרום הארץ). וגם כאן, חוץ מהחלפת שם המותג - לא היה שום שיפור. אוטובוס שנסע בעבר פעם ברבע שעה, ממשיך לנסוע פעם ברבע שעה; ואוטובוס שנסע פעם בשעה - ממשיך לנסוע פעם בשעה.

גם ברחבי העולם ראינו לא פעם כי הפרטות גרמו רק נזק לציבור, ואחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפרטת הרכבות בבריטניה. היום יש קונצנזוס כללי כמעט שהיא דירדרה באופן ניכר את תפקוד הרכבות בבריטניה ואת רמת השירות בהן. לעומת זאת יש מדינות שבהן לא התפתו להפריט את התחבורה הציבורית ואחת הבולטות שבהן היא ביילורוסיה, בראשות הנשיא לוקשנקו, שבה התחבורה הציבורית מתפקדת ביעילות רבה יותר מאשר בחלק ניכר של מדינות אחרות במזרח אירופה שבהן הופרטה התחבורה הציבורית. כנ"ל לגבי ענפי שירותים מרכזיים אחרים, שנותרו בבעלות ציבורית ומספקים שירות יעיל וזול יחסית.

ובישראל, לעומת זאת,  נמשך, כאמור,  מסע ההפרטות, ובין היתר גוברים מאמצי הממשלה להאיץ את הפרטתם של נמלי ישראל וחברת החשמל, שהפרטתה עלולה לגרום לעליות מחירים גבוהות ביותר בתעריפי החשמל, וכתוצאה מכך בשורת מוצרים ושירותים רבים נוספים. לכן יש לעשות הכל כדי לעצור את גל ההפרטות המטורף, שממשלת הימין הנוכחית פועלת ללא הרף להגברתו, בשירות בעלי ההון הגדולים.