מה מסתתר מאחורי המשבר בנאט"ו בעניין המלחמה נגד עיראק?
מאת: הנס לברכט
הממשל בארה"ב בניצוחם של בוש, צ'ייני וראמספילד, שלשלושתם יש חלק לא מבוטל בחבילות מניות ובשליטה על המונופולים הגדולים העוסקים בהפקת נפט, בהובלתו ובמסחר ב"זהב השחור" הזה בטקסס ואלסקה, דוחק למלחמה נוספת נגד עיראק. ברור לכל בר דעת כי המלחמה התוקפנית נגד עיראק היא חלק מהמלחמה הכוללת של שליטי ארה"ב למען שליטה בלעדית של ארה"ב במרכז אסיה, בקעת הים הכספי והמזרח התיכון על אוצרות הטבע שבאזורים אלה – ובעיקר הנפט הגולמי. בבקעת הים הכספי ובעיראק בלבד נמצאים כשליש מכל מאגרי הנפט והגז הטבעי שברחבי תבל.
מתי וכיצד הכל התחיל?
למאמציהן של המעצמות הקולוניאליות להשגת שליטה במזרח התיכון ובאוצרותיו יש היסטוריה של מאה שנה ויותר. המאמצים הראשונים נעשו על ידי האימפריה הקיסרית הגרמנית, אשר השקיעה לשם כך בין היתר בברית עם האימפריה העותומנית הטורקית ובבניית רשת קווי רכבת ענפה שקשרה את אירופה המרכזית דרך טורקיה (ששלטה אז בכל אזור המזרח התיכון) דרך סוריה ועיראק אל המפרץ הפרסי. לרשת הרכבות הזאת היו גם שלוחות דרך ביירות, חיפה ועזה, לתעלת סואץ ולקהיר.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) תמכה בריטניה למראית עין במרד הערבי (האמיר פאיצל והקולונל תומס לורנס) והבטיחה להקים, לאחר הניצחון על האימפריה העותומנית וגרמניה, ממלכה ערבית בכל אזור המזרח התיכון. אולם בניגוד להבטחה זו ומאחורי גבם של המנהיגים הערביים חתמו שליטי בריטניה ב1916- על הסכם עם צרפת ורוסיה הצארית על חלוקת ארצות המזרח התיכון ביניהן, הסכם שנקרא על שמם של יוזמיו, "סייקס-פיקו". בלי להיכנס לפרטי ההסכם – רוסיה, שהייתה צריכה להשתלט על האזורים האירופאיים שהיו תחת השלטון הטורקי, משכה את ידיה אחרי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה בנובמבר 1917 והוציאה את ההסכם הסודי אל האור. הסכם סייקס-פיקו היה מופנה בבירור נגד כוחות השחרור הלאומי של עמי ערב, ושימש יסוד לשליטת של בריטניה על עיראק, עבר הירדן ופלסטין מחד, ושלטון צרפתי על סוריה ולבנון (שנמשך עד לשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20) מאידך.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיקר לקראת קצה, הופיעה ארה"ב כגורם חדש באזור. האינטרס שלה היה מופנה כבר אז למדינות המזרח תיכוניות שבהן התגלו לא מכבר מאגרי נפט וגז עשירים ביותר, כגון ערב הסעודית ועיראק. ברצוני להזכיר רק את המאמץ של "דוקטרינת אייזנהאור" ותוכנית "ברית בגדאד", ששניהם הסתיימו בכישלון חרוץ נוכח ההתנגדות הנמרצת של התנועה הערבית לשחרור לאומי דאז. יעדי האימפריאליסטים האמריקאים היו ברורים למדי. אולם הכוחות הלאומיים ששלטו אז במצרים, עיראק וסוריה, ואשר הייתה להם עמדה חשובה ומכרעת, יחד עם הודו ויוגוסלביה (ובראשם עבד אל נאצר המצרי, פנדיט נרוא ההודי ויוסיפ ברוז טיטו היוגוסלבי) בקרב עמי אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית – המדינות המתפתחות הבלתי תלויות דאז, שחלק מכוחן היה מונח בתמיכה הרב-צדדית לה זכו מצד ברה"מ – התחברו ב"ברית המדינות הבלתי מזדהות" (כ-70 מדינות ב-1988) שהייתה למעין מעצמה שלישית אנטי-אימפריאליסטית באו"ם וביחסי הכוחות בעולם כולו.
התחדשות המאבקים האימפריאליסטיים לאחר תום המלחמה הקרה
עם "היעלמותה" של ברה"מ כמעצמה מאזנת מול ארה"ב, ובמסגרת הגלובליזציה הסופר-קפיטליסטית, ראו שליטי ארה"ב ואדוניהם מקרב המונופולים הגדולים של תעשיות הנפט והחימוש, שהגיע הזמן לחדש את מאמציהם להשתלט על אזורי המזרח התיכון העשירים בנפט וגז טבעי, כמו גם בכוח עבודה זול. פורסמו כבר הערכות מאת חוקרים אקדמיים אשר מעריכים שהמאמצים של בוש לחלק את העולם על פי מדינות "מרושעות" ומדינות "מחונכות" גם במזרח התיכון באו לחדש בגלימה חדישה את הסכם סייקס-פיקו שזמנו תם מזמן, אולם כעת לא כדי לחלק את השליטה באזור עם אחרים, אלא לשם שליטה בלעדית של ארה"ב. היום, כמו גם אז, הכוונה היא להשתלטות קולוניאלית על ארצות שבהן אוצרות טבע הניתנים לניצול למען הפקת רווחי ממון עצומים, כמו גם לביצור ההגמוניה השלטונית לא רק על עמי "העולם השלישי", אלא גם על מערכת הקפיטליסטית העולמית.
וכאן בא השלטון של מעצמת העל ארה"ב והאינטרסים הכלכליים של חברות הענק הטרנס-לאומיות שבשליטה אמריקאית לכדי התנגשות עם המעצמה הקפיטליסטית המתגבשת ומתחזקת של האיחוד האירופי, המונה למעלה מ-300 מיליון תושבים בכלל, ועם גרמניה וצרפת, המדינות החזקות שבאיחוד מבחינה כלכלית ופוליטית, בפרט. לא כאן להאריך בנדון, אבל יש מקום לציין כי המטבע של האיחוד האירופי, הארו, משמש מאז תחילת שנת 2002 כמטבע האחיד בכל מדינות האיחוד, לעת עתה חוץ מהממלכה הבריטית ודנמרק, כבר גבר בערכו בבורסות העולם על הדולר. בעולם הקפיטליסטי זהו סימן היכר לכוח כלכלי ופוליטי גם יחד.
ומה בקשר למלחמה הצפויה של ממשל בוש נגד עיראק? רוב אספקת הנפט של מדינות אירופה נרכש ממדינות במזרח התיכון: ערב הסעודית, עיראק והנסיכויות במפרץ הפרסי. אפילו בעשור שעבר מאז מלחמת המפרץ הקודמת רכשו גרמניה וצרפת, בניגוד לחרם שהאו"ם הטיל בכניעה ללחץ של ארה"ב על ייבוא נפט מעיראק, כמויות נפט בלתי מבוטלות מעיראק. כעת חוששת המעצמה הקפיטליסטית האירופאית המתחזקת, ובצדק, כי עם ההשתלטות האמריקאית הבלעדית על מקורות הנפט הגולמי במזרח התיכון, ייאלצו מדינות האיחוד לרכוש את הנוזל היקר באמצעות המונופולים האמריקאיים. גם אופ"ק, הברית של המדינות מייצרות הנפט, תהיה נשלטת על ידי ארה"ב, והמונופולים שלה יוכלו גם להכתיב את מחירו של הנפט בשוקי העולם לטובתם האנוכית ולרעת לקוחותיה.
מכאן ההתנגדות של גרמניה וצרפת למלחמתו של בוש נגד עיראק, שאליה הצטרפה לאחרונה גם רוסיה. הרקע הוא, ביסודו הדבר, התחרות בין מעצמות אימפריאליסטיות לבין עצמן על השליטה במקורות נפט ואוצרות טבע אחרים, כמן גם על עמי האזורים בהם קיים כוח עבודה זול ומיומן במיוחד.
מכאן גם התפקיד יוצא הדופן שמשחקת בנדון ממשלת הלייבור בבריטניה תחת הנהגתו של טוני בלייר. גם בעניין זה אנו רואים את ההשפעה של תולדות הקולוניאליזם הבריטי ושל הסכם סייקס-פיקו לשעבר. הרי עד לניצחון המהפכה הלאומית של העם העיראקי, שב-1958 הלאימה את מקורות הנפט, הייתה זו "החברה הבריטית-עיראקית", חברת בת של קונצרן "של" הבריטי, ששלטה על הנפט העיראקי ועל צינורות הנפט שהובילו את הנוזל (עד 1948) לחיפה והלאה גם לנמלים הים תיכוניים בסוריה, לבנון וטורקיה. בלייר וחבריו מקרב בעלי ההון הבריטים חושבים שבלוקחם חלק במלחמה ה"בושית", יזכו גם הם לחלק כלשהו של שלל המלחמה, בחלק כלשהו בשליטה על מקורות הנפט והניצול שלהם – לפחות בחלק שעליו שלטו בעבר. חישוב מאוד מסוכן ובלתי בטוח, כמעט דומה למשחקי הסחר-מכר בבורסה, לדעתי. מכאן יש לראות גם את התנגדות רוב העם הבריטי למדיניותו זו של ראש ממשלתו ואת מחאותיו ההמוניות נגד המלחמה הזאת בכלל, ונגד השתתפותה של בריטניה בפרט.
ניגודי אינטרסים ביו ארה"ב לאירופה מובילים למשבר
כעת פרץ משבר נוסף בקרב מדינות ברית נאט"ו, גם הוא על רקע ההכנות למלחמה נגד עיראק. טורקיה, אחת המדינות בברית זו – שעל אדמתה בסיסים צבאיים של צבא ארה"ב ושהשלטון בה שותף בצורה זו או אחרת בהכנות למלחמה נגד עיראק – העמידה על סדר היום של נאט"ו את האפשרות שהיא עלולה להיות מותקפת על ידי עיראק במקרה של מלחמה זאת. ממשלת טורקיה טוענת, שמקרה זה יהיו מדינות הברית חייבות לבוא לעזרתה על פי הסעיף של עזרה הדדית בין חברות הברית, לגבי מדינה המותקפת על ידי כוחות מזוינים של מדינה אחרת.
מיד הודיעו נציגי הממשלות של צרפת, גרמניה ובלגיה שהן תתנגדנה להפעלה של סעיף זה, ושמדינות הברית לא חייבות לבוא לעזרת טורקיה במקרה הנדון. לדעתם, טורקיה, שתהיה שותפה לתוקפנות מלחמתית נגד עיראק, לא יכולה לבוא בטענה שהיא קורבן של התקפה כלפיה מצד עיראק. היות ובברית נאט"ו קיימת חובה של קבלת החלטות רק בפה אחד, הרי שהתנגדות של אחת מחברותיה אינה מאפשרת קבלה של הפעלת הסעיף לעזרה הדדית. שליטי ארה"ב, שגם היא חברה בנאט"ו, רואים בהתנגדות גרמניה, צרפת ובלגיה עוד צעד אירופי נגד "המלחמה בטרור הבינלאומי" שעליה הכריז הנשיא בוש, והמופנית כעת באופן נקודתי נגד עיראק ושליטה סדאם חוסיין.
לא משנה בעניין זה, שבאותו זמן רגיש הצליח ממשל בוש, באמצעות בלייר הבריטי, לקבל הודעת תמיכה משותפת במלחמה נגד עיראק מכמה מדינות באירופה, ביניהן ספרד ומדינות במזרח אירופה העתידות להתקבל לאיחוד האירופי, כגון פולין, בולגריה והמדינות הבלטיות, המקוות לזכות לתמורה בצורה של דולרים מארה"ב. המדינות הקובעות החזקות באירופה הן גרמניה וצרפת, והן נושאות הדגל של אירופה בהתחרות ההון הגדול שלה נגד זה של ארה"ב (ויפן), המחריפה ההולכת על רקע התוקפנות נגד עיראק.
מכל הנאמר לעיל אפשר להעריך כי מתרחב ומחריף המאבק בין שתי מעצמות העל, ארצות הברית של אמריקה והאיחוד האירופי, ההולך ומתחזק בצעדי ענק. טוב יעשו כוחות השלום והמתנגדים לגלובליזציה הקפיטליסטית אם ינצלו במאבקם הגורלי נגד מפלצת המלחמה והשליטה הקפיטליסטית הרת האסון על כלכלת העמים, הגורמות להרעבת חלק עצום של האנושות, גם את ההתנגשויות הנוכחיות בין הצדדים המתחרים שבין המעצמות העל לבין עצמן.
יחד עם הנאמר לעיל, אין לראות בעמדה הנוכחית של ראשי הממשלות בגרמניה ובצרפת (שרדר ושיראק), המתנגדים לריצת האמוק למלחמה נגד עיראק של בוש ובלייר באופן בוטה, כעמדה המוצגת בידי גורמים מתקדמים והומניים, הדואגים כביכול לעולם חופשי ממלחמות. הרי בו בזמן שיש לברך על הופעתם נגד המלחמה המתקרבת כמשקל כלשהו נגד הממשל בארה"ב, אין מקום להביע תודה מיוחדת לשניהם, כל עוד הם נשארים שותפים בברית ה-G-7, המובילה את הגלובליזציה האנטי-אנושית והאנטי-סוציאלית הגסה. גם הם פועלים אך ורק על פי האינטרסים הצרים של ההון הגדול והמונופולים הגדולים בארצותיהם, גם כאשר הם מופיעים כמתחרים חריפים לעמיתיהם האמריקאיים.
