ועידת מק"י, שהתקיימה ב-10-12/10/2002, עמדה בסימן המשך הידרדרות המפלגה והיחלשותה בכל התחומים, כפי שהדבר בא לביטוי חלקי בדו"ח לוועידה, בדברי רבים מהצירים ובחלק מהפירסומים שליוו את התכנסותה. זאת על אף שהמפלגה ממשיכה להיות מהמפלגות המרכזיות בקרב האוכלוסיה הערבית בישראל ולנהל מאבקים חשובים תוך שיתוף פעולה יהודי-ערבי נגד הכיבוש, האפליה והגזענות ולמען השוויון וזכויות העובדים.

מצבה של מק"י בא לביטוי במבחן הראשון שנאלצה להתמודד עמו זמן קצר לאחר הוועידה - הבחירות לכנסת ה-16, שבהן הגיעה לשפל חסר תקדים כאשר ייצוגה של חד"ש, שמק"י המרכיב המרכזי בה, ירד לראשונה לשני חברי כנסת בלבד (השלישי, ח"כ אחמד טיבי, הוא מהמפלגה "התנועה הערבית להתחדשות", שהתמודדה ברשימה משותפת עם חד"ש).

על חלק מחולשותיה של מק"י נכתב בדו"ח לוועידה. אך עם זאת יש התעלמות מרבות מהן וכן מחלק מהסיבות המהותיות שגרמו להן. אציין כאן כמה מהחולשות שתוארו בדו"ח:

הנושא של היחס בין מק"י וחד"ש מוצג מספר פעמים בדו"ח בהרחבה ומתואר כאילו הבעיה שחברי מפלגה מופיעים ומעבירים במסגרת החזית עמדות והחלטות שונות מאלו שהתקבלו במוסדות המפלגה היא כמעט הבעיה המרכזית היחידה של מק"י בשנים האחרונות. עם כל חשיבות הנושא, נראה שזו הגזמה וחיפוי על חולשות יסודיות אחרות. בכל מקרה, ציון הדברים בחריפות בדו"ח לא רק שלא הביא לשיפור כלשהו, אלא שנושא זה שוב עומד היום במלוא החריפות, כאשר כידוע לקראת הבחירות האחרונות קיבלה מועצת חד"ש החלטות בעניין הרשימה לכנסת, בניגוד להחלטת מוסדות המפלגה. על רקע זה, בין הייתר (וגם על רקע אכזבה מתוצאות הבחירות) יש כאלה בהנהגת מק"י שתבעו את התפטרותו של יו"ר חד"ש וראש הרשימה ח"כ מוחמד ברכה, וביניהם חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי, שתבעה זאת ישירות בכלי התקשורת. חלק ממנהיגי מק"י תקפו בפומבי את ראש הרשימה ואת החלטת מועצת חד"ש על הרכב הרשימה אפילו בעיצומה של מערכת הבחירות.

יש לציין כי חלק מאותם המנהיגים שמגינים היום על החלטות המפלגה ומוחים נגד הפרתן במסגרת חד"ש, הפרו בעצמם אינספור פעמים החלטות של מוסדות מפלגה בדרג הארצי והמקומי. אציין רק כי חלקם היו בין אלה שנתנו גיבוי במשך שנים (1993 – 1999) להתארגנות סיעתית של חברי מפלגה מת"א, שתחת מסווה של מה שכינו "חד"ש ת"א" קיימו התארגנות שפעלה תוך הפרה שיטתית של החלטת מוסדות סניף ומחוז ת"א של המפלגה. כאשר הדבר שרת אותם – ואת כל אלה שנתנו להם גיבוי בהנהגת המפלגה – הם פעלו במסגרת של חד"ש תוך הפרה מתמדת של החלטות מוסדות מפלגתיים. כך שעמדתם בנושא אינה עקרונית, והיא מתחלפת לסירוגין בהתאם לנסיבות.

דברים אלה הם רק דוגמה אחת להידרדרות הכוללת של כל נורמות ההתנהגות בהנהגת מק"י בשנים האחרות. נוספו להם, ובמיוחד לאחר הוועידה ה-23, צעדים אנטי-דמוקרטיים קיצוניים, שאחד הבולטים בהם היה פיזור מוסדות מפלגה מקומיים נבחרים, שהוליכו בסופו של דבר להרחקה בפועל מהמפלגה של חברים רבים, ובעקבות כך להחלשה ניכרת של מעמד המפלגה ושל השפעתה.

בחומר הוועידה ובסיכומי הבחירות מתעלמת הנהגת מק"י מדברים אלה, וכן מייסודו ומקיומו של הפורום הקומוניסטי הישראלי, שהוקם ב-1999. זאת למרות שהנושא נדון בישיבת מוסדות המפלגה וכן באסיפות רבות בסניפי המפלגה, לרבות אלו שדנו בחומר שפורסם לקראת הוועידה.

בשתי מערכות הבחירות האחרונות שילמה המפלגה מחיר כבד על גלי הטיהורים שהתקיימו לאחר הוועידה הקודמת ה- 23, שבמסגרתם, כאמור, הורחקו בפועל מהמפלגה חברים רבים בסניפים ובמחוזות שונים ברחבי הארץ. מי שיבחן את תוצאות הבחירות במערכות הבחירות האחרונות יראה כי חלק ניכר מהירידות התלולות בקולות שקיבלה חד"ש היה באותם המקומות שבהם פוזרו סניפים או מחוזות חוקיים, שייצגו את רובם המכריע של החברים (למשל, באום אל-פחם קיבלה חד"ש בבחירות ב-1996 9,636 קולות ובבחירות ב-2003 1,959 קולות!).

נוסף לפיזור מוסדות נבחרים הוגבלה, למעשה, כמעט לחלוטין האפשרות של חברים רבים לכתוב בעיתונות המפלגה. כאשר בגלל זאת הם הוציאו חומר בעצמם, נאמר שגם זה אסור. ואם לא די בכל אלה, הוחלט גם לגרש חברים במספר סניפים מרכזיים מהמועדונים שבהם פעלו בשורות המפלגה והחזית כל חייהם – ואחרי כל אלה (ועוד צעדים רבים דומים אחרים שלא אאריך כאן בפירוטם) יש הטוענים: "אנחנו לא הוצאנו אותם מהמפלגה...הם הוציאו את עצמם..."

עלי לציין בצער שגם לאחר שהוצאנו בפועל מהמפלגה ונאלצנו להתארגן במסגרת הפורום, כאשר פנינו למק"י ולחד"ש מספר פעמים בקריאה להידברות, כמו למשל לקראת מערכת הבחירות להסתדרות - קריאותינו לא נענו. באותו הזמן שאתנו סירבו אפילו להידבר הוחלט בחד"ש, בשלב מסוים של המו"מ לקראת הבחירות, על הליכה משותפת עם הליכוד (ויתר שותפי רשימתו של עמיר פרץ) בהסתדרות. לאחר מכן שונתה ההחלטה, אך חד"ש נותרה שותפה בקואליציה בהסתדרות הכוללת את הליכוד. הליכוד – להבדיל מהקומוניסטים חברי הפורום - אינו פסול להידברות וליותר מכך, ולא רק בהסתדרות. ויש כאלה שהיו מוכנים לשבת בכנסת ולהעביר חקיקה תוך שיתוף פעולה עם פאשיסטים גזענים כמו צבי הנדל ויובל שטייניץ, אך לא היו מוכנים לשום הידברות עם קומוניסטים חברי הפורום הקומוניסטי הישראלי, שהקדישו את כל חייהם לרעיון הקומוניסטי.

חלק מרכזי של המשבר במק"י הוא על רקע חילוקי דעות רעיוניים, שנוגעים למהותה הקומוניסטית והמרקסיסטית-לנינית של מפלגה קומוניסטית, להגדרת הסוציאליזם, ליחס לעבר הסוציאליסטי וכן בנושאים נוספים, בינלאומיים ומקומיים.

בחומר של ועידת מק"י נכללו מספר הגדרות על אופיה המרקסיסטי-לניני של המפלגה, וכמה ביטויים, שכאשר נאבקנו על הכללתם בחומר של ועידות קודמות כינו אותנו אותם אלה שהסכימו להכללתם כעת "דוגמטים, "שמרנים" וכו'. (אותו הדבר, אגב, בקשר לחלק מהביקורת הארגונית שכתובה בחומר, שכאשר אנו אמרנו את אותם הדברים טענו נגדנו שזו "הסתה" חסרת בסיס).

להלן מספר דוגמאות:

"סוציאליזם הוא שינוי חברתי מהותי, שלב היסטורי מתקדם יותר, המחליף את הקפיטליזם – משטר הניצול המעמדי, ניצול אדם בידי אדם. סוציאליזם משמעו שלטון מעמד הפועלים וכלל העובדים בעיר ובכפר; בעלות חברתית על אמצעי הייצור העיקריים תוך הבטחת מנגנוני ביקורת ותכנון דמוקרטי לטובת כלל החברה....

חברים העומדים על יסודות הארגון, במיוחד אלה הדבקים בצנטרליזם הדמוקרטי מכונים 'שמרנים' (המירכאות במקור!)...הוויתור על הצנטרליזם הדמוקרטי מוביל לאנדרלמוסיה ארגונית ולאי-שליטה...

הדבקות שלנו בלניניזם כוללת את דבקותנו בצורת הארגון שלנו. למפלגה קומוניסטית, מהפכנית ואינטרנציונליסטית נחוץ ארגון קומוניסטי מהפכני. ..הצנטרליזם הדמוקרטי הוא כלי הארגון הקומוניסטי...

דווקא בעידן הגלובליזציה, מורגש הנזק הרב שבאי-קיום מפגשים וכינוסים עולמיים של המפלגות הקומוניסטיות והפועליות...".

אין ספק כי דברים אלה ודומים הוכללו בחומר הוועידה בלחצם של חלק מחברי ההנהגה, ובעיקר לא מעטים מהקאדרים, אשר עניין הרעיונות הקומוניסטים המרקסיסטים-לניניים נותר קרוב ללבם. כמו-כן ברור כי גם האתגר שהציבה הקמתו של הפורום הקומוניסטי הישראלי אילץ חלק ממנהיגי מק"י להסכים להכליל בחומר הוועידה חלק מהחומרים הנ"ל, שהם כה נאבקו להוצאתם בתקופות קודמות. הם חששו כי לו היו מרחיקים לכת בהאצת ההתרחקות מהיסודות האידיאולוגיים של המפלגה היה הדבר גורם לנטישה מואצת של חברים נוספים משורותיה, ולהצטרפות של חלקם לשורות הפורום. בפומבי הם לא יודו בכך, אך איזה הסבר אחר יכול להיות לשינוי פתאומי כה מופלג בעמדות של מנהיגים מסוימים, שהסכימו פתאום להגדרות ולניסוחים שבמשך שנים נאבקו בכל כוחם למחיקתם מהחלטות ועידות המפלגה? עם זאת, מצדם זה רק אילוץ טקטי זמני (הם מקווים לזמן קצר ביותר), וניתן להעריך כי כאשר הם יסברו כי לא יהיה קיים יותר – הם יפעלו בגלוי לנטישה ברורה וחד-משמעית של עקרונות קומוניסטיים מרכזיים, כפי שעשו מנהיגים דומים להם במפלגות קומוניסטיות מסוימות בעבר, ובמיוחד בתחילת שנות ה-90.

עם כל החיוב שבהכנסת החלקים שצוטטו לחומר הוועידה, יש לזכור כי מהותה המארקסיסטית-לנינית של המפלגה אינה באה לביטוי רק בהכרזות חד-פעמיות פעם ב-5 שנים מעל במת הוועידה, אלא גם בדרך התבטאותם של מנהיגיה ובפרסומיה במהלך כל השנים שבין הוועידות, וברבים מאלה אין זכר לעמדות שצוטטו קודם. מישהו יכול לזכור מתי שמע משהו מכל אלה מצד נציגי מק"י-חד"ש בכנסת בשנים האחרונות? האם הם ניצלו את כל הבמות הרבות שניתנו להם, בכנסת ובתקשורת, כדי לבטא משהו מעמדות רעיוניות אלו?

יתר על כן, מתי שמענו, למשל, בבמה הרעיונית המוזכרת רבות כ"מכללת" "הגדה השמאלית" על קיום ערב רעיוני על המרקסיזם-לניניזם? על משנתו שללנין או על אחד מספריו? לעומת זאת ראינו כמה פגישות שהוקדשו להוגי דעות אחרים, שמבקרי הלניניזם מרבים לצטטם.

יחד עם כל הדברים שצוטטו קודם, יש לשים לב לאי-הכללתם של חומרים מסוימים שהופיעו בעבר בוועידות המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בין הייתר נמחק כל אזכור של הישגים כלשהם של המשטרים הסוציאליסטיים בברה"מ ובאירופה.

הנה, למשל, מספר מובאות מהדו"ח לוועידה ה-22, שהוגש על-ידי החבר תופיק טובי, המזכ"ל דאז, שאינם קיימים (לא קיימים בנוסח אחר, פשוט אינם קיימים) בחומר של הוועידה האחרונה:

"הוכח שהסוציאליזם, למרות השגיאות, השיג הישגים עצומים בתחומים הכלכלי-חברתי והמדעי-תרבותי. לולא הסוציאליזם, מדינות רבות שהן היום עצמאיות היו נותרות קולוניות; בהרבה ארצות היה שורר משטר פאשיסטי ורבים מההישגים הסוציאליים שהשיגו העובדים בארצות הקפיטליסטיות המפותחות לא היו קיימים. המשטר הסוציאליסטי של ברה"מ תרם תרומה מכרעת לניצחון ההיסטורי על הפאשיזם הגרמני, והציל בכך את האנושות כולה... (אפילו המשפט האחרון בלבד – או דומה לו – לא זכה להיכלל בהחלטות הוועידה האחרונה – המחבר).

בוועידת מק"י האחרונה אין כל אזכור לארצות המוסיפות לפתח היום את הסוציאליזם, וכן יש התעלמות מהישגיהן של מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם, לרבות בחלק מהארצות הסוציאליסטיות לשעבר, ובראשן רוסיה, שבה המפלגה הקומוניסטית היא המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט ובעלת השפעה ציבורית עצומה.

עיינתי במספר פירסומים שיצאו על הוועידה, ולא מצאתי פירסום על מספר צירי הוועידה. לכן ניתן רק לשער כי מספר זה קרוב למספר הקולות שקיבל החבר שזכה למספר הרב ביותר של קולות בבחירות למוסדות המפלגה שנבחרו בוועידה – 281. כמו-כן אנו יודעים כי המודד הרשמי היה ציר אחד לשלושה חברים. ידוע גם כי חברי המוסדות הקודמים, כמו הוועד המרכזי היוצא וועדת הביקורת היוצאת, היו צירים אוטומטית ולא נבחרו בסניפים. מכל אלה מתברר כי מק"י הגיעה לוועידה זו עם ירידה משמעותית ביותר במספר חבריה. יש לציין, כי בסניפים רבים, כולל מהמרכזיים ביותר בארץ, מספר המשתתפים באסיפות לבחירת הצירים היה קטן ממספר הצירים שנבחרו! כמו-כן היו בין הצירים כאלה שלא היה להם שום קשר עם מוסד כלשהו של המפלגה ושלא שילמו מסים למפלגה במשך שנים. גם אלה יכלו להתפקד ואפילו להיות צירים בתנאי שהתחייבו לשלם 50 ש"ח לצורך התפקדות לוועידה. זה מזכיר מצב שקיים בכל מיני מפלגות אחרות, אך אין בין זה ובין מה שאמור להיות ארגון קומוניסטי מרקסיסטי-לניני קשר כלשהו.

הרכב הוועד המרכזי שנבחר בוועידה משקף חולשה רבה נוספת. אזורים שלמים של הארץ או שאינם מיוצגים בו כלל או שכמעט ואינם מיוצגים. מיוצגים בו במספר רב ביותר של חברים דווקא חלק מהאזורים החלשים ביותר במפלגה במספר חבריהם ובציבור התומכים (גם לפי תוצאות הבחירות שהתקיימו לאחר הוועידה), בעוד שמחוזות ואזורים שבהם נותרה עיקר התמיכה במק"י ובחד"ש כמעט ואינם מיוצגים בו.

בחומר הוועידה יש התייחסות רחבה להיבטים שונים של הגלובליזציה, אך יש התעלמות מהעובדה שההסתערות הכוללת חסרת התקדים של האימפריאליזם העולמי בראשות ארה"ב ובעלות בריתה על זכויות העמים ועל ציבור העובדים בארצותיהם שלהם הוא במידה רבה תוצאה של העדר הגורם שניצב מולם שנים רבות - ברה"מ והארצות הסוציאליסטיות האחרות לשעבר באירופה, שכל עוד התקיימו הצליחו להגביל במידה רבה את שאיפות ההתפשטות של האימפריאליזם ולסכל רבות מתוכניותיו.

בהתייחסות לנושאים הבינלאומיים בולטת ההתעלמות מהמלחמה שניהלו האימפריאליזם האמריקאי ושותפיו ב-1999 נגד יוגוסלביה, שהיתה המלחמה האימפריאליסטית הראשונה שנוהלה על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה, ושכמעט כל יתר המפלגות הקומוניסטיות בעולם ראו בה את אחד האירועים החשובים בשנים האחרונות, ולהבדיל ממק"י וחד"ש ניהלו מערכה אדירה נגדה, ולא הסתפקו בהצהרות גינוי מגומגמות שבהן גונו הן התוקפן והן הקרבן. אין זה מקרה שמק"י, להבדיל מהפורום, אינה מבקרת את מעללי "בית הדין" בהאג, שבו שופטים התוקפנים של נאט"ו את קרבנותיהם, כאשר הם מנסים להכשיר באמצעות משפטים אלה את תוקפנותם.

כדי להדגיש את ההבדלים בכמה מנקודות אלו מעמדותיה הנוכחיות של מק"י, אני מביא בסיום מספר קטעים מהפרוגרמה של הפורום הקומוניסטי הישראלי, שאושרה בכנס הארצי של הפורום שהתקיים באוקטובר 1999 בגבעת חביבה:

חשובה במיוחד התחזקותן של המפלגות הקומוניסטיות, שכמעט כולן נחלצו כבר מזמן מהמשברים ומהקשיים המיוחדים שפקדו אותן (את רובן) בשנים 1989 - 1991, לאחר הקריסה של המשטרים הסוציאליסטיים באירופה.

חברי הפורום מציעים כי המפלגה החדשה תתבסס על סיכומי הוועידות ה-21 וה-22 של מק"י בנושא הסוציאליזם ובהערכת ההיסטוריה של הארצות הסוציאליסטיות לשעבר. היה זה סיכום כל צדדי ומאוזן של ההתפתחויות. נקבע בו גם כי יימשך הפיתוח של הערכותינו על ההתפתחויות בארצות הסוציאליסטיות לשעבר ועל הדרכים להפיק מהן לקחים לגבי פיתוח הסוציאליזם בעתיד. פורמלית, גם "הוועידה ה-23" של המפלגה מתבססת על החלטות אלו, אך בפועל אותם מנהיגים של המפלגה נוקטים, למעשה, בקו של ניהיליזם טוטאלי. כל ההיסטוריה של הארצות הסוציאליסטיות בברה"מ ובאירופה מתוארת על-ידיהם כמעט רק כפרק שחור מתחילתו ועד סופו, שלא היה בו מעולם כל הישג בכל תחום שהוא, וכולו רק פשעים, עיוותים וכשלונות.

אין אנו מתעלמים מהשגיאות ומהעיוותים שהיו, ומהצורך בהסקת מסקנות לעתיד מהנסיון הסוציאליסטי בתחומים הכלכלי-חברתי, הדמוקרטי ורבים אחרים, נוכח מה שקרה (וזה מפורט קונקרטית בוועידות שהוזכרו). אך אנו שוללים את ההתעלמות מההישגים הגדולים שהיו באותן ארצות בתחום החברתי-כלכלי, בחינוך ובבריאות (שניתנו חינם לכל האוכלוסיה), בתרבות, וכן בתרומה לשלום העולם, למיגור הנאציזם, ובסיוע למדינות המתפתחות ולתנועות לשחרור לאומי בכל רחבי העולם, וכן באילוץ הארצות הקפיטליסטיות המפותחות לנקוט במדיניות רווחה.

במיוחד אנו שוללים את הטענה כי "בכלל לא היו מעולם ארצות סוציאליסטיות באירופה", בניגוד מוחלט לסיכומי ועידות מק"י. הדבר בא לביטוי, למשל, בדיונים ובהופעות מנהיגים מסוימים באירועים לציון 150 שנה למניפסט הקומוניסטי בארץ ובחו"ל. ציון 150 שנה למניפסט הוא חשוב ביותר וראוי לכל ברכה. אך את המניפסט יש להציג כלשונו וכרוחו, ולא תוך סירוסו והתעלמות מרעיונותיו המהפכניים, שכללו לא רק את תיאור זוועותיו של המשטר הקפיטליסטי, אלא את הצורך למגרו ולהקים משטר סוציאליסטי.

ההבדל העיקרי בין סוציאליזם לקפיטליזם הוא שבסוציאליזם נמצאים אמצעי הייצור העיקריים בבעלות ציבורית במגוון צורות, והחיוניים ביותר שביניהם בבעלות ממלכתית, כשהם מופעלים לרווחת כלל הציבור. בעוד שבקפיטליזם היעד המרכזי היה ונשאר השגת הרווח המקסימלי עבור מעטים ביותר על חשבון רובה הגדול של האוכלוסיה. דמוקרטיה אמיתית יכולה להיות רק כאשר היא לא רק פוליטית, אלא גם וקודם כל חברתית-כלכלית.

לכן ההבדל בין קפיטליזם לסוציאליזם אינו מסתכם ב"הרחבה" מסויימת של "הדמוקרטיה הבורגנית", שמעבר לה נגיע ל"סוציאליזם". הסוציאליזם זה משטר חברתי חדש ושונה לחלוטין. דמוקרטיה חיונית לסוציאליזם, אבל מעבר מקפיטליזם לסוציאליזם זה קודם כל ביטול היסודות המעמדיים של המשטר, ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור העיקריים ומעבר לבעלות חברתית עליהם.

עם זאת אנו רואים כחשובים ביותר הן את המאבקים להגנת החירויות הדמוקרטיות והן את המאבקים להגנת זכויות העובדים ולשיפור תנאי חייהם של העובדים בארצות הקפיטליסטיות. והיכן שהדבר דרוש גם - ולעתים קודם כל - המאבקים לשלום, לשחרור לאומי, ונגד גזענות ואפליה. במאבקים אלה ניתן להגיע להישגים לא מבוטלים בתחומים אלה. אך פתרון יסודי לבעיות החברתיות והכלכליות, וגם האחרות, יושג רק עם שינוי המשטר החברתי מקפיטליסטי לסוציאליסטי.

חזור לדגל אדום - מארס 2003

 

---