ממשלת ישראל החדשה, שהוקמה בתחילת החודש, ושבראשה עומד יורשו/ממשיכו של ראש הממשלה הקודם אריאל שרון (המאושפז עדיין במצב אנוש בבית חולים) מנהיג מפלגת "קדימה" אהוד אולמרט, ממשיכה את אותם קווי יסוד מדיניים שאפיינו את ממשלת ישראל בשנים האחרונות. העיקרי שבהם הוא סירוב לניהול מו"מ רציני לשלום עם הצד הפלסטיני. במקום זאת מתכוננת ממשלת אולמרט לנקוט בצעדים שמטרתם סיפוח למעשה של חלקים גדולים מהשטחים הכבושים לישראל, תוך הרחבת ההתנחלויות, המשך בניית חומת ההפרדה, הטלת מגבלות קשות נוספות על תושבי השטחים הפלסטיניים, וכן המשך והגברת פעולות החיסול הרצחניות (כבר מהיום הראשון של הקמתה!), שבהן נהרגים ונפצעים אזרחים רבים חפים מפשע. כדי לזכות בתמיכה בינלאומית לצעדי הסיפוח המתוכננים, מדבר אולמרט על מהלכים חד-צדדיים אפשריים מצד ישראל, שבמסגרתם אמורות להתפנות התנחלויות מסוימות בגדה המערבית הכבושה (כהמשך ל"תכנית ההתנתקות" הקודמת שבמהלכה פונו בעיקר התנחלויות ברצועת עזה). אך עם הקמת הממשלה נראית אפילו אופציה זו - של נסיגה חלקית כלשהי מחלקים קטנים נוספים של השטחים הכבושים -  כרחוקה מתמיד, ולדברי אולמרט לאחרונה, אם תתבצע בכלל יהיה זה רק בעוד שנתיים... בכל מקרה, הדרך לקידום השגת הסדר כולל ובר-קיימא אינה בצעדים חד-צדדיים כלשהם, אלא בהידברות עם ההנהגה הנבחרת החוקית של העם הערבי הפלסטיני, ובהגעה להסדר עמה על בסיס של נסיגה מכל השטחים הכבושים עד לקווי יוני 67'. ממשלת ישראל חייבת להכיר בממשלה הפלסטינית שנבחרה, בראשות החמאס . אי-אפשר לדרוש קיום חירות דמוקרטיות ואחר-כך להגיד שלא מכירים בתוצאותיהן.

מדאיגה העובדה שאהוד אולמרט עשה מאמץ להכניס לקואליציה גם את המפלגה הימנית הקיצונית "ישראל ביתנו" (שנותרה בינתיים מחוץ לקואליציה), שמנהיגה אביגדור ליברמן, הוא מהגזענים הקיצוניים ביותר בארץ. בדיון בכנסת ב- 4.5 קרא ליברמן למעשה לרצח של חברי הכנסת הערביים בישראל, כאשר השווה אותם לפושעים הנאצים שהוצאו להורג לאחר משפטי נירנברג. מובן שמי שקרוב יותר להגדרה של נאצי הוא הארכי-פאשיסט ליברמן עצמו, שלצערנו זכה להגדיל את כוחו בבחירות האחרונות.

השותפה המרכזית של מפלגת קדימה בקואליציה היא מפלגת העבודה, שמצדה גם היא לא שללה ישיבה עם ליברמן בממשלה. מנהיגה החדש של העבודה, עמיר פרץ, ניהל מערכת בחירות, שבה הדגיש את הנושאים החברתיים והעלה מספר דרישות חברתיות בולטות (כמו שכר מינימום של 1,000 דולר לחודש). בסופו של דבר הוא ויתר בהדרגה כמעט על כל דרישותיו החברתיות, ובאופן מפתיע בחר לקחת דווקא את תיק הביטחון ולא תיק כלכלי או חברתי כלשהו. ואין זה מקרה שהממשלה החדשה הכריזה כבר בימים הראשונים של הקמתה על כוונתה להעלות במידה ניכרת את המחירים של מוצרי מזון בסיסיים ושל התחבורה הציבורית, וזאת כהמשך ישיר למדיניות האנטי-חברתית הקיצונית של הממשלה הקודמת.

במצב הפוליטי הנוכחי, של העדר כל פרספקטיבה מדינית ושל הגברת כוחם של הכוחות הגזעניים, הטרנספריסטיים והלאומניים, אנו סבורים כי יש להגביר את אחדות המאבק בין הכוחות הפוליטיים הפעילים בקרב האוכלוסיה הערבית וביחד עם שוחרי השלום והשוויון היהודיים העקביים. אנו סברנו כי היה מועיל לו היה מושג שיתוף פעולה רחב יותר גם לפני הבחירות, אך גם כעת יש חשיבות רבה להשגתו ולקידום אחדות המאבק של הארגונים הפוליטיים הנאבקים לפירוק כל ההתנחלויות ולנסיגה מלאה מהשטחים הכבושים; העומדים נגד מזימות הטרנספר נגד האוכלוסיה הערבית בישראל ונגד המשך אפלייתה בכל התחומים; והנאבקים לשינוי יסודי של המדיניות הכלכלית-חברתית הנוכחית.